כיכר הגטו בסוסנוביץ ע"ש יוזק ובולק קוז'וך (PLAC BRACI KOŻUCHÓW)
כיכר הגטו בסוסנוביץ נקראת על שם לוחמי המחתרת היהודיים האחים יוזק ובולק קוז'וך.
סיפור תנועת "הנוער הציוני" בזגלמביה מהווה פרשה יחודית ורחבת היקף של צעירים בפולין.
יוזק קוז'וך, יליד קיאלץ , ראש קן "הנוער הציוני" בסוסנוביץ היה דמות מיוחדת וממנהיגי המחתרת הלוחמת בזגלמביה , ואשר נרצח בעת פעולות הצלה שביצע בימי הגירוש של יהודי סוסנוביץ.
יוזק הקרין סמכות שעשתה אותו למנהיג הבלתי מעורער של תנועתו. הוא היה נעים הליכות ובעל עוצמה רוחנית, נחישות ודבקות בדרך שהתווה לעצמו.
הוא נתח במחשבה צלולה את המצב הנורא שאליו נקלעו היהודים, ופעל למען המטרה שנראתה בעיניו העליונה – הצלתם של יהודי האזור והשרדותם, במיוחד של הצעירים.
על כן, כל עוד סבר, כי השתלבות בפעולות ה"צנטראלה" (יודנראט) מביאה תועלת לעניין, לא נרתע מכך. אולם למן הרגע בו הפך מרין למשתף פעולה עם הגרמנים במשלוח יהודים אל מותם, נתק יוזק את הקשר עמם, פעל עם חבריו במחתרת בכל דרך אפשרית להצלת אנשים דרך הגבול הסלובקי ובמקביל ערכו הכנות בפעולות הגנתיות וללחימה בגטו.
יוזק היה מנהיג אהוב ונערץ ומפקד הצועד בראש. גם ברגעיו האחרונים היה מופת לחבריו. היריות שקטעו את חייו לא חיסלו את חזונו. חבריו נשאו עמם את דמותו לכל אורך דרכם
בולק בן-ציון קוז'וך, אחיו של יוזק, היה גם הוא פעיל תנועת "הנוער הציוני" בסוסנוביץ וחבר המחתרת. הוא עסק בהצלת בני הנוער היהודים על ידי כך שהשיג בשבילם תעודות בזהות לא יהודית והעברתם לסלובקיה ולגרמניה.
נתפס על ידי אנשי הגסטאפו אשר ניסו תוך כדי עינויים להוציא ממנו מידע על המחתרת, אך בולק עמד בכל העינויים ולא מסר דבר. לבסוף הוצא להורג בתלייה כשעל צווארו שלט עם הכתובת: "אני פרטיזן פולני".
ככר השילוחים Sosnowiec Umszlagplatz
ערב המלחמה מנתה הקהילה היהודית בסוסנוביץ כ- 28,000 נפש. בספטמבר 1939 נכבשה העיר על ידי הנאצים ותושביה היהודים הפכו מטרה לפגיעות ולהתנכלויות.
אנו נמצאים במקום שהיה בעבר מגרש כדורגל . בזמן מלחמה נקרא "אומשלגפלאץ", כיכר השילוחים. מכאן הובלו תושבי סוסנוביץ לאושוויץ לתאי הגזים.
החל מחודש מאי 1942 החלו הגירושים של תושבי האזור למחנה אושוויץ. ב-18 לאוגוסט 1942 אספו הגרמנים 26,000 יהודים, תושבי סוסנוביץ והסביבה, כאן במגרש ברחוב Mireckiego באמתלה שהם נדרשים להחתים בחותמת מיוחדת את המסמכים שנמצאים בידם.
האזור הוקף באנשי הגסטאפו והמשטרה, כאשר חברי ועדה מיוחדת מיינו את היהודים והחליטו לגבי כשירותו וכישרונו של כל יהודי. המבוגרים והחולים הופרדו מאלו שהתאימו לביצוע מטלות עבודה. כל מי שניסה לעבור בין הקבוצות נענש במוות.
בערב החל לרדת גשם חזק, שירד כל הלילה. אלפי יהודים חסרי הגנה התגודדו בצפיפות, חלקם ישבו מותשים ישבו על האדמה, כולם חיכו לגזר דין מות, כשהם רטובים ומלוכלכים מהבוץ. קולות בכי של אנשים וילדים רעבים נשמעו מכל עבר. מסביב הקיפו את המגרש חבורת בריונים נאצים, חמושים מכף רגל ועד ראש.
עם סיום הרישום, בחרו הגרמנים 8,000 איש ונעלו אותם בתנאים נוראים למשך מספר ימים לבתים ברח' קולונטיה (Kołłątaja) וטרגובה (Targowa). בשל הצפיפות נחנקו אנשים מחוסר אוויר, כשחלקם ניסה להציל את עצמם ע"י קפיצה מחלונות.
בספטמבר 2015 נערך טקס רשמי ומרשים בפאתי מגרש הכדורגל ממנו יצאו השילוחים – לרגל הקמת יד זיכרון עם שלט הנצחה לזכר יהודי סוסנוביץ שנשלחו ממקום זה להשמדתם.
בפתיחה נוכחו ראש העיר של סוסנוביץ, ותיקי מלחמה, תזמורת, דגלנים, תלמידי בית ספר ומכובדים רבים. מטעם ארגון זגלמביה נכחו כ- 20 נציגים. יו"ר הארגון, מנחם ליאור, נשא דברים ושמשון ישביץ אמר קדיש. את זר הפרחים מטעם הארגון הניחה תושבת בנדין גב' דורותי ברגמן ז"ל, ילידת בנדין שהייתה שריד מאותה סלקציה. דורותי ז"ל צליחה להימלט מהמקום לבית היתומים בבנדין ושם שרדה. היא הגיעה לטקס משבדיה עם בתה. לצערנו נפטרה מס' חודשים אח"כ.
הדולג (Dulag) בסוסנוביץ
סוסנוביץ היתה מקום מושבו של היודנראט, הרשות היהודית המרכזית, באזור שלזיה העילית המזרחית.
מסיבה זו נבחרה העיר להקים בה דולג (DULAG) ראשי תיבות של "דורכגאנגסלאגר", או מחנה מעבר בעברית. הדולאג אִפשֵר זרימה תמידית של כוח עבודה לרייך. מכאן נשלחו יהודים צעירים ובריאים למחנות עבודה בגרמניה או בארצות הכבושות על ידי הנאצים.
בשנת 1941 הקימו הגרמנים בבניין הגימנסיה היהודית למסחר ברחוב 5 Składowa מחנה מעבר. דרגשי עץ נבנו באולמות בית הספר והבניין הוקף גדר תיל. המחנה נועד לכליאת יהודים מעיירות שלזיה וזגלמביה לפני שהועברו למחנות העבודה השונים. בעת הַשְהִיָה ב-Dulag בסוסנוביץ, היה היודנראט אחראי להם. נציג גרמני יחד עם קוגלמן, איש "יודנראט", ניהלו את מחנה העבודה. כאן הוחזקו גם כל החשודים בפעילות מחתרתית ומכאן נשלחו למחנות הריכוז. רק מי שעלה בידו לשלם שוחד ענק הצליח להציל עצמו מהמקום. …
בספרו "השמדת יהודי סוסנוביץ" כתב נתן אליאש : "משלוחי אנשים למחנות אורגנו ע"י הקהילה, ששלחה לאנשים זימון…. כאשר האדם שהוקצה על ידי הקהילה לא הופיע ל- Dulag, המשטרה לקחה חבר או בן משפחה שלו במקום. …האנשים האלה הוכנסו ל- Zwilag ונאלצו להישאר שם עד האדם שהוקצה הופיע ".
בשנת 1993, בתאום בין ארגון זגלמביה והשלטון המוניציפלי של סוסנוביץ הוצב שלט הנצחה בעברית פולנית ויידיש על קיר בית הספר. על השלט נכתב: "בניין זה שמש כגימנסיה יהודית למסחר עד לכיבוש הגרמני ב- 1939. משנת 1941 שמש הבנין כמחנה מעבר ליהודים בדרכם למחנות עבודה תחת השם DULAG עד ראשית פברואר 1940.
DULAG Sosnowiec1
DULAG Sosnowiec2
DULAG Sosnowiec3 Shelet
דולאג 2
קיימת עדות לדולאג נוסף שהיה בסוסנוביץ בין ספטמבר 1939 וחוסל. זו פרשה לא ידועה נעלמה מידיעתם של ההיסטוריונים כאילו לא התרחשה. עדות לקיום דולאג זה מצויה בספרו של דן וישניצר, יהודי מפראג, אחד מן האסירים שניצל ממחנה מעבר זה והטוען שיש ביד ושם זיכרונות אישיים של מספר אסירים נוספים שניצלו איתו.
וישניצר מתאר: בספטמבר 1939 אסרה הגסטאפו בפראג 322 יהודים ואלה הגיעו בראשית נובמבר לעיר סוסנוביץ הכבושה והוחזקו במחנה המעבר (Dulag).
המחנה הוקם בתוך אולם ענקי, שמלפנים היה שייך לבית חרושת לטקסטיל בשם Schona (שנה).
בתוך האולם היו דרגשים חד-קומתיים מכוסים בקש. מאחורי קיר היו שירותים פתוחים וגם ברזים לרחצה.
בין האסירים היו חולים כרוניים וקשישים. עם זאת, כולם שרדו כיוון שמפקד המחנה, ס.ס. הַאוּפטְשָרְ פִיהרר פרנץ נובק, גילה יחס אנושי ואפילו יחס של כבוד כלפי אסיריו ופעל לשחרורם. בעלי מקצוע סודרו במקומות עבודה קבועים, אך רוב האסירים סודרו למקומות עבודה שונים ומתחלפים. פרנץ נובק מינה מתוך האסירים הנהלה למחנה, הנהיג התעמלות בוקר לאסירים, הטיל על ראש היודנראט מרין, לדאוג לכלכלתם, לתברואה ולהקמת מלאי תרופות בסיסיות וחומרי חבישה, דאג להקמת מקהלה ששרה שירי-עם גרמניים ברמת ביצוע גבוהה, והקפיד שבכל שבוע תצאנה קבוצות של אסירים תחת משמר לבית המרחץ של הקהילה היהודית כדי לזכות במקלחת חמה.
ביום 4.2.1940 בשעות הבוקר צעדו האסירים אל תחנת הרכבת כשהם מלווים ע"י המפקד שאף עלה עמם לרכבת בקו סוסנוביץ-ז'ילינה (Żylina) ונסע איתם עד לגבול הסלובקי.
וישניצר מתעקש שסיפורו אינו אגדה – כל 322 האסירים שרדו ויצאו לחופשי, והוא תוהה איך בהיסטוריוגרפיה של השואה אין להם זכר.
